לאורך השנים, החיים שלנו זרמו כמי נהר, פעם בשצף קצף ופעם בשקט ושלווה, עד לתחילת חודש פברואר 2009 לאחר יום שבו רופא המשפחה, שלח את מנחם בעלי לבצע בדיקות דם ובשעת ערב מאוחרת מאוד התקשר הביתה וסיפר למנחם כי הוא חולה בלויקמיה במצב אגרסיבי ומתקדם מאוד.
לא ניתן לתאר את התחושות, החרדות והפחדים שברגע אחד חדרו אלינו הביתה וללב. שמענו סרטן והיינו בטוחים שזהו, הוא הולך למות. למרבה המזל לשנינו היו לא מעט קשרים שסייעו לזרז ובתוך 10 ימים היו בידינו כל הבדיקות הנחוצות להגיע למחלקה ההמטואונקולוגית בבית החולים שיבא תל השומר.
היות והגענו עם כל התשובות לבדיקות הנחוצות, האבחון היה מהיר ובתוך יומיים מנחם נכנס למסלול של 6 סיבובי טיפולים כימותרפיים וביולוגיים ולשמחתנו הרבה סקירת הפט סיטי שבוצעה לאחר הסיבוב השלישי, הראתה שמנחם נקי לחלוטין מגושים סרטניים בבלוטות הלימפה שלו.
אני מאוד שמחה לספר כי בתהליך כולו היינו מוקפים בסביבה וחברים תומכים שסייעו לא מעט לתחושה שאנחנו לא לבד וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי את פניה המאירים של הבריאה דרך הסביבה התומכת שסבבה אותנו ואין לי ספק כי סייעה לא מעט בהחלמה המהירה של מנחם.
לכן, כאשר אני רואה אנשים ומשפחות המסתירות מחלות קשות של קרוביהם היקרים, אני מתקשה להבין למה, כי לעניות דעתי, כאשר אנשים שומעים על המחלה, הם מיד מברכים מכל הלב בבריאות שלימה וככל שתהיינה יותר ברכות ותפילות, כך האנרגיה הסובבת את החולה תהיה גבוהה ומבריאה יותר.
כולנו נדהמנו ממהירות ההחלמה, כולל הרופאים שהכינו אותנו לעובדה שהמחלה שלו הינה כרונית ועלינו לצפות שבתוך שנתיים וחצי עד חמש שנים, היא תשוב לבקר, רק שהפעם לא חששנו כל כך, ידענו שסרטן זה לא בהכרח מוות ולמערכת הבריאות ישנם אפשרויות טיפול נרחבות במחלות השונות.
הלויקמיה החליטה לחזור לאחר שש שנים בדיוק והפעם עם היא הביאה עמה שינויים גנטיים.
הרופאה של מנחם, הייתה מאוד רגועה כאשר סיפרה שבדיוק לפני חודש נכנסה לסל הבריאות תרופה ביולוגית חדשה, המיועדת ספציפית למחלה החדשה שהגיעה. תרופה יקרה שעלותה החודשית, הייתה כ-52,000 ₪, תוך שהיא רושמת לו את התרופה, היא מודיעה שצריך להתחיל דחוף תהליך להשתלת מח עצם.
האיש שלי, שדוחה כל דבר הקשור בבריאותו, התחיל לקחת את התרופה ועשה עצמו מתעלם מנושא ההשתלה, אך לאחר כשלושה חודשים בביקורת החודשית, הסתבר כי כדוריות הדם הלבנות נתנו קפיצה גבוהה כלפי מעלה, קפיצה שהוסברה ע"י הרופאה בעובדה שהתרופה מסייעת כחצי שנה ואצל מנחם הספיק שלושה חודשים.
בנקודה זו כבר לא הייתה ברירה ומנחם הועבר מהמחלקה ההמטואונקולוגית למחלקת השתלות מח עצם.
מנחם התבקש למסור את הפרטים של אחיו, כדי שיצרו איתם קשר לבדיקת התאמה גנטית. מתאמת ההשתלות יצרה קשר עם אחיו וסייעה בכל הקשור לבדיקות הנחוצות עבור מנחם ואחיו. למזלנו נמצאה התאמה של 100% ושניהם נמצאו בריאים לעבור את התהליך.
וכך נקבע תאריך האשפוז של מנחם ובנפרד תאריך לשאיבת תאי האב מאחיו, כי הרופאה של מנחם אמרה שעקב גילו של האח, השאיבה לא תיעשה ביום ההשתלה, כי הוא מבוגר ויש סיכוי רב שיצטרכו לשאוב לפחות פעמיים.
יומיים לפני האשפוז, הייתה השאיבה ובערב קיבלנו הודעה שיש כמות של תאי אב, הרבה מעבר למצופה ויוצאים לדרך.
מנחם התאשפז עם מוכנות נפשית להשתלה, אני הייתי במתח וחרדה גדולה, אני משערת שגם הוא, אך כהרגלו, הוא לא נתן ביטוי לחששות שלו.
השבוע הראשון התחיל עם כימותרפיה מהסוג הגרוע ביותר שהרגה את כל מח העצם בעצמותיו כולל עוד כמה דברים בגופו והגענו לרגע ההשתלה. לא היה לי אויר מרוב פחד, לא ידעתי למה לצפות, ידעתי שזה לא הולך להיות קל או פשוט.
בתוך כל הפחד הזה, בשניה אחת חוויתי פתאום הארה, לגמרי ברגע ראיתי את כל הדרך שעשינו מאז שמנחם חלה, איך הכל הסתדר לטובה, החל מההחלמה שלו שש שנים לפני, מהתרופה הביולוגית, ההתאמה הגנטית ושאיבת תאי האב שחצתה את כל הציפיות וברגע הבנתי שבכל התהליך הארוך הזה הבריאה הראתה לנו את פניה ואמרה הכל יהיה בסדר. מיד אמרתי למנחם: זהו, אתה הולך לעבור את זה, תראה איך הבריאה הראתה לנו את פניה בכל התהליך, עכשו אני יודעת ללא צל של ספק שאנחנו הולכים לעבור את זה בשלום. המבט על פניו של מנחם הבהיר לי שהוא מבין בדיוק על מה אני מדברת, באותה השניה שנינו היינו מסונכרנים בהארה שנפלה עלי.
ההשתלה התבצעה יומיים לפני ראש השנה העברי ב- 2015. אלו היו שנתיים קשות מאוד, בהן אף לא לרגע אחד איבדנו את האופטימיות שלנו. הבריאות של מנחם התחילה להשתפר בעזרת הקנאביס שקיבל ובסך הכל חלפה עוד שנה עד שספירות הדם שלו התחילו להתאזן.
חלפו מאז למעלה מארבע שנים והשבח לאל, היום מנחם חש בטוב, גם אם הגוף לא חזר לכל היכולות הקודמות שלו.
ידוע לי שיש לא מעט אנשים שעוברים את התהליך הזה, אני רואה את חלקם בביקורות שמנחם עובר במחלקה, ישנם עוד רבים שאני לא מכירה ולא יכולה להעביר להם את המסר שאני קיבלתי, אז אם אתם מכירים כאלה שאמורים לעבור את התהליך, למדו אותם לראות את הדברים הטובים, להתמקד רק בטוב, לאסוף סביבם אנשים חיוביים, שמשדרים רק אופטימיות, כי פסימיות לא נותנת חיים ואילו האופטימיות מאפשרת לדעת כי הסוף יכול להיות גם טוב מאוד והאמונה היא שקובעת.
ואם אתם מכירים אנשים שזקוקים לתמיכה נפשית אופטימית, מוזמנים לחבר אותם אתי.
